בלוג

אהוד הגיע כילד רך לרמות השבים עם הוריו וכאן רכש את חינוכו המוקדם. כך תיארוהו הוריו:  

“הילד אהוד היה אהוד על הבריות והצטיין בנימוסיו היפים ובדרך ארץ שנהג ביחס למבוגרים. הוא היה מעין מזיגה הרמונית של התכונות האופייניות של ‘הצבר’ עם התכונות החיוביות של החינוך בבית הוריו, חינוך שהיה מבוסס על מיטב יסודות ההשכלה של אירופה המערבית”.

את לימודיו מכיתה א’ עד כיתה ט’ עשה בבית הספר בכפר מל”ל ובה בעת היה פעיל בחברת הילדים של רמות השבים. בהיותו רק “בן י”ג שנים, בהשפעת קן תנועת ‘המחנות העולים’ ברעננה, יזם אהוד את יסוד קן התנועה של ‘המחנות העולים’ ברמות השבים “שהוא היה נושאה ומדריכה”.  

בגמר לימודיו בכפר מל”ל, המשיך את לימודיו בבית הספר המקצועי ‘טיץ’ ביגור. שם גם הצטרף לגרעין של ‘המחנות העולים’ “שהצטרף לקיבוץ מעוז חיים. תמיד שימש דוגמא ומופת לחניכיו וחבריו בתנועה, ובהצטרפותו לקיבוץ ראה הארכה טבעית ומובנת מאליה של פעילותו ברוח מטרת תנועתו”. יחד עם הגרעין התנועתי שלו – ‘הכשרת מעוז’ הצטרף אהוד מיד לשורות הפלמ”ח. הוא וחבריו השתתפו בפעולות המאבק נגד הבריטים שקדם למלחמת העצמאות. בשנת 1947, כתום שנתיים של גיוס לפלמ”ח, חזר אהוד לכפר, לסייע להוריו בעבודתם במשק ויחד עם זה ריכז את קן ‘המחנות העולים’ בכפר.

פעילותו בכפר הייתה קצרה, על הפרק האחרון בחייו כתבו הוריו:

“בפרוץ מלחמת השחרור גויס לצבא והשתתף בקרבות בעמק הירדן ובגליל, ומשם עבר עם יחידתו לחזית המרכזית והשתתף בכיבוש לוד.

ביום ה’ בתמוז ה’תש”ח, בדרך לכיבוש רמלה, פגע בו כדור של צלף ערבי, שנורה מבנין משטרת לוד. הוא הובא למנוחה ארעית בבן שמן, ומשם לבית הקברות הצבאי שבנחלת יצחק, למנוחת עולם.

לנוער המקומי ולחברי תנועתו מוסיף אהוד להיות מותג ודוגמא ומופת של נער ישראלי שדבריו ומעשיו הם מזיגה חלוצית אחת.

זכרו לא ימוש מליבנו”.

שנתיים לאחר מותו הקימו חבריו וחניכיו ברמות השבים את הצריף שישמש משכן קבע לפעילות התנועה. הצריף נקרא ‘צריף אהוד’, לזכרו.