(רפאל ) רפי גינצבורג ז”ל

רפאל, בן לודוויג וגרטרוד גינצבורג, אח לתרצה ובני.

נולד ביום י”ג אדר תרפ”ג, 9 מרס 1925, בפרנקפורט ע”נ מיין, גרמניה.

המשפחה עלתה לארץ ב-1933 והצטרפה לרמות השבים.

נפל ביום י”ד בתשרי תש”ט, 17 אוקטובר 1948,  בקרב על טריז בית חנון במלחמת העצמאות.

נקבר בבית העלמין בבית קשת.

קורות חייו

רפאל (בגרמניה נקרא אלפרד-פריד’ל) בן השמונה, הבן השני במשפחה, הגיע עם הוריו בשנת 1933 לרמות השבים, היה העולה הראשון מגרמניה שהצטרף לכתה בבית הספר לילדי עובדים על-שם אהרונוביץ’ בכפר מל”ל. למרות זרותו הסתגל והתקבל על בני כיתתו תוך חדשים ספורים והיה מקובל מאוד על חבריו. כשסיים את בית הספר היסודי בחר להמשיך את לימודיו ב’כדורי’. אמרו על רפי כי בהיותו בן למשפחת רופאים – חובה עליו להמשיך את המסורת – וללמוד רפואה! הוצע לו על ידי משפחתו שיסע לדודו בארצות הברית וילמד שם, מפני שהיה תלמיד טוב, והדבר היה קל לו ביותר! אך רפאל לא העלה בדעתו לעזוב את הארץ, כל שרצה הוא להיות חקלאי! כך גם עבר לבית הספר החקלאי ‘כדורי’, שם בילה שנתיים יפות עם חבריו לכתה.

בבית הספר ‘כדורי’ הצטרפו רפאל וחבריו לפלמ”ח, ולאחר שחרורם ייסדו את ‘בית קשת’, היישוב הראשון שהוקם בידי לוחמי הפלמ”ח. למרות כמיהתו להצטרף למסלול ההיאחזות של בני הגרעין שלו ל’בית קשת’, לא שוחרר רפאל למסלול זה עקב חיוניותו לפלמ”ח. רפאל שנא את ה’צבאיות’ והמשטר הצבאי, וכל משאלתו הייתה לחזור ולהשתתף בבניית המשק, בעיבוד אדמת בית קשת, אבל מפקדיו שהעריכו את כישוריו, לא הסכימו לשחררו להתיישבות.

בתקופת המאבק בבריטים, פשט הפלמ”ח שלוש פעמים על הרדאר (תחנת מכ”ם בריטית) שעל הכרמל הצרפתי ליד מנזר סטלה- מאריס. הרדאר שימש את הבריטים לגילוי ספינות מעפילים, והוחלט להפסיק את פעולתו באמצעות חבלה. רפאל, שכונה בפלמ”ח  ‘תרנגול’, בגלל מוצאו מ’כפר התרנגולות’, פקד על הפשיטה הראשונה. בהכנות לפשיטה סייר רפאל ימים ולילות סביב המתקן. הגישה למקום היתה מסוכנת, רפאל היה מתגנב בלילות וצופה שעות ארוכות כדי לאסוף מידע- עד שנאסף מידע רב על הרדאר. הפשיטה נכשלה משום שהבריטים ניטרלו את חומר הנפץ שהניחו לוחמי הפלמ”ח. בפשיטה השנייה פקד על חלק מהכוח, בפשיטה זו ניזוק חלק ניכר של המתקן. בפשיטה השלישית פקד על כוח של 14 לוחמים, כשבמקביל לו כוח אחר פשט על תחנת מכ”ם מזרחית יותר. בפשיטה זו נתקלו הלוחמים באש של הבריטים שגרמה לנפגעים והלוחמים נאלצו להפעיל את חומר הנפץ שלא במוקד המטרה. המתקן ניזוק באופן חלקי בלבד.

עם פרוץ מלחמת העצמאות היה עם פלוגתו – פלוגה א’ של הגדוד הראשון, אחר כך עבר להדריך קורס מפקדי כיתות בדליה. נוכח אירועי המלחמה הקשים סירב רפי אחרי שני מחזורים להישאר בהדרכה, בטענה שאינו יכול לשלוח מפקדים לקרב, בשעה שהוא עצמו רחוק משם. הוא חזר לחטיבה וקיבל את הפיקוד על פלוגה ג’ בגדוד השלישי של הפלמ”ח. בקרב על כיבוש לוד פגע כדור ברגלו והוא שכב שלושה שבועות בבית ההורים, כאשר חברתו וחבריו מבית קשת ומהפלמ”ח ביקרוהו מידי יום. ועל כך מספרת אימו: “זה שנים לא ראינו אותו במצב רוח כה טוב!” עם החלמתו מיד חזר לפלוגתו. אחרי זמן קצר ירד עם פלוגתו לנגב לקראת מבצע ‘יואב’.

בתחילת מבצע “יואב”, בהיותו מפקד פלוגה, התהלך רפי קורן מאושר בין חבריו לעזור ומשנשאל על מה שמחתו, השיב כי ציפה זמן רב “לעשות משהו” בראש אנשיו. בהתנהגותו היה סמל ומופת לאנשיו. מידי פעם ניגש לעודד את הפצועים להרגיע, ובביטחונו סימל את האדם המבין והיודע כיצד עליו להילחם.

אחרי הפגזה קשה יצא רפאל מהבונקר ובאותו רגע נפל- בקרבתו בקול שריקה איומה פגז מרגמה אשר פגע בחזהו והביא למותו. המשלט נקרא על שמו “משלט רפאל”.

בלילה בו נפל נפגש עם אחיו בנימין, שיצא עם מחלקה אחרת לפעולת חבלה בכביש לרגלי המשלט שרפאל פיקד עליו. בגלל אור ירח מלא והערכות חדשה של הצבא המצרי, יעץ רפאל למפקד הפלוגה של בנימין שלא לבצע את הפעולה. עצתו התקבלה והפעולה בוטלה.

למחרת בצהריים נהרג רפאל מפגז מצרי באותו משלט ובנימין נשלח הביתה להודיע להורים על מותו. בלילה זה בצעה המחלקה של בנימין עוד פעולה, בה נהרג שכנו וחברו לחוליה מפגז מצרי. אימם גרטרוד האמינה באמונה שלמה שבחייו ובמותו הציל רפאל את חיי אחיו.

רפי ‘התרנגול’, נקבר בבית העלמין בקיבוצו, בית קשת, אליו שאף ונמנע ממנו להגיע בחייו.